Sunday, May 23, 2010

הממשקים ה"מרושעים" של פייסבוק

לאחרונה התגברה מאוד ההתעסקות בסוגיות הפרטיוּת של פייסבוק.

נתקלנו במאמר שמציע פרשנות על סוגיות אלו מנקודת המבט של עיצוב ממשקים, ותרגמנו אותו עבור הקהל הישראלי. תהנו.

הממשקים ה"מרושעים" של פייסבוק.

מאמר מאת טים ג'ונס. פורסם ב-29.04.2010 באתר eff.org. תרגום: ויטלי מיז'יריצקי.

חייהן של חברות הרשתות החברתיות אינם קלים. המפרסמים צמאים אחר המידע של המשתמשים שלהן, וכשמדובר בנישה שלעיתים נראית כחסרת מודל עסקי ברור, המכירה (או כל מינוף אחר) של המידע הזה פותחת הזדמנויות מפתות ביותר. אולם רוב המשתמשים פשוט אינם מעוניינים לחלוק עם המשווקים או עם "שותפים" אחרים את כמויות המידע שהחברות מצפות מהם. לכן אין זה מפתיע שמספר חברות מנסות ליהנות משני העולמות.

ביום שני בערב, לאחר מספר ימים מתסכלים של ניסיונות להבין את תהליכי הוויתור הביזאריים החדשים של פייסבוק, פרסמנו בטוויטר ובפייסבוק את השאלה הבאה:

העולם זקוק למילה או למושג פשוט שפירושו "המעשה של יצירה מכוונת של שפה ושל ממשקי משתמש שגורמים למשתמשים לשתף יותר מידע על עצמם ממה שהם באמת רוצים". יש הצעות?

וההצעות זרמו! אלו שהכי אהבנו כוללות "bait-and-click", "bait-and-phish", "dot-comfidence games", ו-"confuser-interface-design".

למרות שלא הזכרנו מפורשות את פייסבוק בשאלה שלנו, כל ההצעות הפופולריות ביותר היוו גרסאות של ההצעה הזו של heisenthought@ בטוויטר:

מה לגבי "לצָקֵר"? למשל "הממשק הזה פשוט ציקר אותי לשתף 50 תמונות חתונה. זה די מצַקֶר".

הצעות אחרות כללו "צוקריה", "ציקור מידע", "צוקרדרעק" ומגוון של משחקים אחרים על שמו של המייסד והמנכ"ל של פייסבוק, מרק צוקרברג. הצעות אחרות כללו מילים כמו "לפייסבק", "פייסבור", ו-"פֶתיונבוק".

די ברור מדוע אנשים מקשרים את השיטות הרמאיות האלו עם צוקרברג. למרות שצוקרברג אמר למשתמשים בשנת 2007 שהגדרות הפרטיות הן "הווקטור סביבו פועלת פייסבוק", בינואר 2010 הוא כבר שינה את גרסתו באומרו שהוא לא היה מכניס הגדרות פרטיות אם הוא היה משיק את פייסבוק מחדש. ורק לפני כמה ימים, כתב של הניו יורק טיימס ציטט עובד בפייסבוק שאמר כי צוקרברג "לא מאמין בפרטיות".

אף על פי כן, היינו מעדיפים שלא להשתמש בשמו של צוקרברג כמילה נרדפת לשיטות רמאיות. למרות שהפופולריות הגבוהה של ההצעה ממחישה עד כמה הצורך בפרטיות התחזק בקרב משתמשי פייסבוק רבים, היינו מעדיפים למצוא מונח שהוא פחות אישי ומשמעותו יותר ברורה מעצמה.

לא, הרעיון המועדף עלינו הגיע ממשתמש הטוויטר volt4ire@, שהציע שנשתמש בביטוי "ממשקים מרושעים". השם מתייחס להרצאה שגרג קונטי, פרופסור במכללת ווסט פוינט, העביר בשנת 2008 בכנס האקרים על כדור הארץ. בסרטון הזה קונטי מסביר את המושג ממשקים מרושעים לבובה בשם Weena.

כפי שקונטי מתאר זאת, ממשק טוב אמור לעזור למשתמשים להשיג את יעדיהם בקלות הרבה ביותר. אבל ממשק "מרושע" בא להוליך את המשתמשים שולל ולגרום להם לעשות דברים שאינם רוצים לעשות. הדוגמאות של קונטי כוללות פרסומות קופצות אגרסיביות, תוכנות זדוניות שמעמידות פני תוכנות אנטיוירוס, ותיבות תיוג שמסומנות בברירת המחדל, ומביעות הסכמה ל"הצעות מיוחדות" לא רצויות.

הפייסבוק החדש מלא בממשקים אשר משלים את המשתמשים באופן דומה. דוגמא קלאסית היא תיבת התיוג "הצג את רשימת החברים לכולם". אתם עשויים לזכור שכאשר פייסבוק הכריזה שהיא תתחיל להתייחס לרשימות החברים כאל "מידע זמין לציבור" בדצמבר האחרון, השינוי נתקל במחאת משתמשים ובחקירה ממשלתית. ההתנגדות הייתה כה חזקה שפייסבוק נאלצה להתפשר. הבעיה היחידה היא שפייסבוק לא באמת רצתה לוותר על הזכויות שהעניקה לעצמה. כתוצאה, הוכנסה תיבת התיוג הנסתרת וחסרת האונים שבתמונה.

image

היא מעוצבת כך שיהיה קשה למצוא אותה – היא ממוקמת באזור לא סביר של פרופיל המשתמש, במקום בעמוד הגדרות הפרטיות. וניסוחה חלש ככל האפשר – שימו לב שהניסוח מאפשר למשתמש להגדיר את ה"נראות" של רשימת החברים שלו, אך לא האם לפייסבוק יש את הזכות להשתמש במידע זה במקום אחר.

דוגמא טריה יותר של היא התהליך שהושק בשבוע שעבר – תהליך הויתור על שירות ה-Instant Personalization. התכונה החדשה מאפשרת לאתרים שותפים נבחרים של פייסבוק לאסוף ולרשום את כל המידע ה"זמין לציבור" שלכם בפייסבוק בכל פעם שאתם מבקרים באתרים אלו. כבר תיעדנו את המבוך שבו פייסבוק מעבירה את משתמשיה בדרך להגנה על הפרטיות שלהם, אז לא אחזור עליו כאן. מספיק לומר ששיתוף המידע האישי שלך מצריך הרבה פחות מאמץ מאשר הסתרתו.

image

כמובן, פייסבוק היא בהחלט לא היחידה מבין חברות הרשתות החברתיות שמשתמשת בתחבולות כאלו. דוגמא בולטת התרחשה בפברואר האחרון, כשמשתמשי ג'ימייל הופתעו ע"י השקתו של גוגל באז, שאיים להעביר נמעני ג'ימייל פרטיים לרשימה ציבורית של "אנשי קשר שכיחים". כפי שציינו בזמנו, ממשק הויתור המורכב מדי של הבאז היווה חלק גדול מהבעיה.

טוב, אולי המילה "מרושע" היא חזקה מדי. אין ספק שממשקי משתמש גרועים יכולים לבוא מתוך כוונות טובות. מלאכת העיצוב היא קשה, ותאונות יכולות לקרות. אך כאשר אותן תאונות גם תומכות במודל העסקי של החברה על חשבון זכויות משתמשיה, זה מתחיל להראות חשוד. וכאשר תאונות דומות קורות פעם אחר פעם באותה החברה וסביב אותן הסוגיות, זה כבר יותר מצירוף מקרים. זה אומר שמשהו שם מאוד לא תקין.

Sunday, May 16, 2010

ההבדל בין שימושיות וחוויית משתמש

ההבדל בין שימושיות וחוויית משתמש

מאמר מאת מריסה פיקוק. פורסם ב-16.03.2010 באתר CMSWire.com. תרגום: ויטלי מיז'יריצקי.

מאז שקיים האינטרנט, מתנהלים דיונים לגבי הקֶשר שבין חוויית משתמש ושימושיות. למרות שישנו קשר קונספטואלי בין השניים, כשבאים לבחון כל מושג לחוד, רואים כי הם מדגישים רכיבים שונים של האינטראקציה שבין האדם למחשב.

אולם האם יכול להיות שבימים אלה של ממשקי משתמש מתקדמים, של מכשירים ניידים, קוראים אלקטרוניים ומחשבי לוח, הקו שמפריד בין חוויית המשתמש והשימושיות התשטש? ואם כן, מה זה אומר לגבי תקנים ועיצוב באינטרנט? אנו בוחנים את ההבדלים, את התפקידים ואת ההשלכות של שני התחומים בניסיון לענות על שאלות אלו.

הכביש

החל מהימים הראשונים של האינטרנט, תיאורי השימושיות וחוויית המשתמש עשו שימוש נרחב באנלוגיית הכביש. האנלוגיה אומרת שכביש שימושי הוא כביש רחב וישר, שמאפשר לנהגים להגיע מנקודה א' לנקודה ב' במהירות האפשרית, אם כי בצורה משעממת מאוד.

לעומת זאת, כביש עתיר חוויית משתמש הוא שונה לחלוטין. לאורך הכביש נפרסים נופים מרהיבים ומורגשים ניחוחות שמעוררים את רגשות הנהג. הכביש עשוי להתפתל, ואינו ישר כמו הכביש השימושי.

עם צמיחת האינטרנט, צמחו גם הכבישים שנבנו ע"י המעצבים והמפתחים. יש הרבה יותר כבישים מהירים וכבישי עפר, שלא נדבר על הצמיחה בכמויות הרכבים, הולכי הרגל והתמרורים.

אנלוגיית הכביש כבר לא מתאימה להגדרת חוויית המשתמש והשימושיות.

מה קודם למה?

ברור ששני מושגים אלה מתקיימים בנפרד זה מזה: ישנם אתרים פונקציונאליים טהורים (למשל, Craigslist) וגם אתרים שהם יפים אך קשים לניווט (Sputnik Observatory), וכשמשתמשים בשניהם, לא תמיד ברור מה קודם למה בתהליך העיצוב.

קבוצת נילסן נורמן אומרת ש:

"חוויית משתמש כוללת את כל היבטי האינטרקציה של משתמש הקצה עם החברה, עם שירותיה ומוצריה. הדרישה הראשונה לחוויית משתמש מופתית היא לענות בדיוק על דרישותיו של הלקוח, מבלי לעורר עניין סביב זה. לאחר מכן נכנסות לחישוב הפּשטוּת והאלגנטיות, שמאפשרות ליצור מוצר מהנה לרכישה ולשימוש. חוויית משתמש אמיתית מרחיקה לכת מעבר למענה על הדרישות המפורשות של הלקוחות, או להספקת תכונות מוצר לפי רשימת מכולת. כדי להשיג חוויית משתמש איכותית, במוצריה של חברה חייב להיות מיזוג חלק של תוצריהם של מספר תחומים, כולל הנדסה, שיווק, עיצוב גראפי ותעשייתי, ועיצוב ממשק."

ג'ייקוב נילסן מגדיר את השימושיות כ: "תכונה שאומדת את קלות השימוש של ממשקי משתמש". בנוסף, הוא מגדיר את חמשת הרכיבים של השימושיות, שכוללים:

  • למידוּת
  • יעילוּת
  • זכירוּת
  • שגיאות
  • סיפוק

תחת ההגדרות האלו, נראה שכדי ליצור חוויית משתמש, יש להבין קודם את צרכי המשתמש, הניתנים למדידה ע"י חמש התכונות הרשומות מעלה. חוויית המשתמש נחוצה רק ברגע שהאתר מבצע את התפקיד הדרוש למשתמש. אם צרכיו של המשתמש מסופקים, חוויית השימוש יכולה לשפר את התהליך המקוון.

אבל לא תמיד תרומתה של חוויית המשתמש מוגבלת לשיפור אינטראקציה מקוונת נחוצה או רצויה. חישבו על חוויית המשתמש במכשירים ניידים. בשנת 2009, ג'ייקוב נילסן הגדיר אותה כ"אומללה", באומרו כי "השימוש באינטרנט במכשירים ניידים אינו קל ואינו מהנה". המחקרים מראים שכאשר האתרים מעוצבים באופן ייעודי עבור מכשירים ניידים, הם הופכים קלים יותר לשימוש. בתרחיש זה, ההגעה מנקודה א' לנקודה ב' דורשת שחוויית המשתמש תהיה קודמת לשימושיות.

עיצוב שימושיות וחוויית המשתמש למכשירים

ומה קורה כאשר המכשיר אינו רק אתר אינטרנט, אלה הוא מהווה סדרה של אינטראקציות ויישומים? כשהקורא רוצה לקרוא ספרים דיגיטליים, אופן תפעולו את הספר יכול להשפיע על הפונקציונאליות של המכשיר.

לאחרונה דיברנו על תקנים אינטרנטיים עבור קוראים דיגיטליים, ועל כך שמכשירים אלו כבר לא יוכלו להמשיך להוות רק גרסאות מקוונות של ספרים מודפסים וסרוקים. בעוד שזוהי כן דרך להגיע מנקודה א' לנקודה ב', זה לא משפר את חוויית המשתמש כאשר העמודים אינם מיושרים היטב והם קשים לקריאה.

מצד שני, נראה שהאייפאד מכוון מראש לשימושיות יותר מאשר לחוויית המשתמש. המשתמשים אינם יכולים לבצע כמה משימות במקביל, המכשיר אינו כולל מצלמה מובנית או יציאת USB ואינו תומך בפלאש. אבל הוא כן מטפל בנושאים של יעילות, מועילוּת, וסיפוק המשתמש.

הבלוג Usability Post אומר כי:

"האייפאד יצליח לא בגלל תכונותיו, אלא בגלל המשימות שהוא מבצע. הוא יודע לעשות מספיק כדי לענות על הצרכים הבסיסיים של אנשים רבים: למצוא דברים ברשת, לנהל לוח שנה, לבדוק דוא"ל, להראות תמונות לחבריהם, ולצפות בוידאו".

האייפאד עוצב כך שהוא יהיה יותר מאשר האייפון, ופחות מאשר מקבוק, והוא פונה לקהל משתמשים שרוצים מסך גדול יותר ממה שיש במכשיר הסלולרי שלהם כדי לגלוש ברשת, אך שיהיה נייד יותר מהמחשב הנישא שלהם.

אולם ישנם רכיבים באייפאד שמעצם קיומם יגבירו את חוויית המשתמש באינטראקציות מסוימות, כגון קריאת ספרים דיגיטליים, שיקבלו יותר צבע ועימוד יותר דינאמי ממה שמוצע כיום בקינדל.

העתיד של שימושיות וחוויית משתמש

ככל שהרשת ממשיכה להתפתח, חוויית המשתמש והשימושיות ימשיכו להתקדם יחד איתה. ייתכן שלא נוכל להמשיך להצמד להגדרות האלו, אך השלכותיהן יהיו גלויות לעין.

בסופו של דבר, כל האתרים, המכשירים והממשקים מנסים להביא תועלת למשתמשים בהם. חיבור לצרכי המשתמשים שלכם יבטיח שהמוצר שלכם יצליח. אבל אל לנו לשכוח את העוצמה שהמוצר מקבל מחוויית משתמש מהנה.

בעוד שייתכן כי לשני התחומים קשה להתקיים זה לצד זה, עיצוב אתרים שמשלבים אלמנטים של שניהם יכול רק לשפר ולפתח את התנהגות המשתמשים.